סימון חניית נכה מעוגן בחוק חניה לנכים התשנ"ד 1993, המגדיר מפורשות מיהו נכה הזכאי לתו חנייה במקומות השמורים לנכים ופרטים נוספים רבים. תקן ישראלי ת"י 1918 חלק 2 משנת 2012, הוא התקן המנחה את מי שנדרש לסמן חניות נכים בפרטים שלהם הוא נזקק, על מנת לבצע סימון חניית נכה באופן המיטבי והעונה על דרישות החוק.

סימון חניית נכה – מה אומר התקן בנוגע לחניות באזורים ציבוריים?

על פי התקן הנוגע לפני השטח וסימונם, מקומות החניה הנגישים לנכים במגרשי חניה ימוקמו על שטח אופקי. במקרים בהם יש מניעה לכך, שיפועם של מקומות החניה הנגישים לא יעלה על 2.5% מכל הכיוונים. את הדרישות הנוספות המפורטות בתקן, תוכלו לקרוא בתקן עצמו – תקן ישראלי ת"י 1918 חלק 2.

סימון חניית נכה ליד הבית – מה זה אומר?

אנשים הזכאים לתג החניה לנכה רשאים לפנות לרשות המקומית במקום מגוריהם ולבקש הקצאת איזור בלעדי לחניית רכבם בסמוך לבית מגוריהם. לזכאים לכך על פי הרשות, יוקצה מקום חניה אחד התואם את צרכי המבקש, כשההעדפה היא לרדיוס של עד ל-200 מטר ממקום מגורי המבקש. במקרים בהם אין באפשרותה של הרשות המקומית להקצות את החניה המבוקשת ברדיוס זה, היא תהיה רשאית לסמן את החניה המוקצה למבקש במרחק של עד ל-400 מטר מביתו. כאן, חשוב לדעת, כי הרשות המקומית היא זו הנושאת בעלויות הקצאת החניה ובעלות הצבת תמרור הסימון. לעומת זאת, נכה שהינו בעלים של דירה בבניין מגורים משותף, רשאי, בהתקיים תנאים מסוימים, להקצות עבור עצמו חניה בחניון המשותף או להכשיר חניה מיוחדת. אולם לשם כך, נדרשת הסכמתם של 60% מבעליהן של הדירות, וכל עלויות התהליך תחולנה עליו.

סימון לחניית נכה – כורח המציאות

בין אם המדובר על סימון חניית נכה בחניות ציבוריות, בחניונים פרטיים או אפילו ליד הבית, מדובר במשימה אותה יש לבצע בהתאם לתקנות ולחוקים הרלוונטיים, ומתוך התחשבות,בראש ובראשונה, בצרכי הנגישות של הנכה (או הנכים) שעתיד לחנות במקום.

סימון חניית נכה – נגישות, מעל לכל!