סימון חניית נכים לפי החוק היא הדרך של הרשויות להבטיח נגישות ונוחות מקסימאלית לכל אזרח במדינת ישראל, גם אם הוא בעל מגבלה המגבילה ממנו, לכאורה, ליהנות מאותו חופש תנועה ממנו נהנים אנשים בריאים וחסרי מגבלות. אולם, מעבר לכך, סימון חניית נכים לפי החוק מאפשר לנו, כחברה, להתחשב בבעלי המגבלות, תוך קיום זכויותיהם, בלי קשר אם הן מעוגנות בחוק או לא. לכן, לסימון כזה ישנה חשיבות מרובה, הרבה מעבר לחוק היבש עצמו.

מה חשוב לדעת על סימון חניית נכים לפי החוק?

ההנחיות המפורטות בתקן ישראלי ת"י 1918 חלק 2 עוסקות בתיאור מדויק של גודל סימון השטח הנדרש, על פי פרמטרים שונים המתייחסים לאורך, רוחב וגובה מקום החניה המסומן הנדרש, בסוגי החניות השונות (במקביל למדרכה, בניצב, באלכסון וכן הלאה). אליהם, מתווספות הוראות להצבת התמרורים מטעם משרד התחבורה (תקנות והנחיות להצבת תמרורים- 2012), המקצות לצורך סימון חניית נכים לפי החוק שני תמרורים – את תמרור 437 המסמל חניה בלעדית לרכב של נכה – משותק רגליים, ואת תמרור 439 המיועד להסדיר חניית נכים בהסדרי חנייה נרחבים יותר. תמרור 437 מיועד להצבה במקומות הציבוריים שאליהם נכים עשויים להגיע ברכב, במקומות שבהם מצוקת חנייה וגם במקומות שסמוכים למקום העבודה ו/או המגורים של אדם ספציפי. תמרור 439 מסמל את הסדר החניה התקף ומוצב על ידי הרשויות. תמרור זה עשוי לשאת שעות חניה רלוונטיות, בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 70א2 לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961). גם סימון החניה וגם התמרור חייבים להיות ברורים ונהירים לכל נוהג ברכב, על מנת לוודא כי מקומות החנייה המיועדים לנכים, אכן ישמשו אותם בכל מקום בו קיים סימון חניית נכים לפי החוק.

שריון מקומות חניה לנכים – לא רק חובה המעוגנת בחוק!

נכון, סימון חניית נכים לפי החוק מעוגן בחוק הישראלי, אולם, יתרה מכך, זו לא רק "חובה" שלנו, לקיים את הוראות החוק כלשונן, אלא, מעבר לכך, לנהוג באופן אנושי שמטרתו חברה מתוקנת ובריאה יותר!